בוטל

Hebrew
Root
ב־ט־ל‎

Verb

בוטל \ בֻּטַּל • (butál) (pu'al construction, active counterpart ביטל \ בִּטֵּל‎)

  1. (of plans, a schedule, an event, or the like) To be canceled, to get canceled.
  2. (of a decision, a decree, or the like) To be canceled, to be annulled.

Conjugation
Conjugation of בוטל \ בֻּטַּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first בוטלתי \ בֻּטַּלְתִּי‎בוטלנו \ בֻּטַּלְנוּ‎
second בוטלת \ בֻּטַּלְתָּ‎בוטלת \ בֻּטַּלְתְּ‎בוטלתם \ בֻּטַּלְתֶּם‎בוטלתן \ בֻּטַּלְתֶּן‎
third בוטל \ בֻּטַּלבוטלה \ בֻּטְּלָה‎בוטלו \ בֻּטְּלוּ‎
present מבוטל \ מְבֻטָּל‎מבוטלת \ מְבֻטֶּלֶת‎מבוטלים \ מְבֻטָּלִים‎מבוטלות \ מְבֻטָּלוֹת‎
future first אבוטל \ אֲבֻטַּל‎נבוטל \ נְבֻטַּל‎
second תבוטל \ תְּבֻטַּל‎תבוטלי \ תְּבֻטְּלִי‎תבוטלו \ תְּבֻטְּלוּ‎תבוטלנה \ תְּבֻטַּלְנָה‎1
third יבוטל \ יְבֻטַּל‎תבוטל \ תְּבֻטַּל‎יבוטלו \ יְבֻטְּלוּ‎תבוטלנה \ תְּבֻטַּלְנָה‎1
imperative ————1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.