הוכה

Hebrew
Root
נ־כ־ה‎

Verb

הוכה \ הֻכָּה • (huká) (huf'al construction, active counterpart הִכָּה‎)

  1. to be hit, smitten, struck.
    • Numbers 25:14, with translation of the King James Version:
      אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת־הַמִּדְיָנִית
      ashér huká et-hamidyanít
      even that was slain with the Midianitish woman

Conjugation
Conjugation of הוכה \ הֻכָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first הוכיתי \ הֻכֵּיתִי‎הוכינו \ הֻכֵּינוּ‎
second הוכית \ הֻכֵּיתָ‎הוכית \ הֻכֵּית‎הוכיתם \ הֻכֵּיתֶם‎הוכיתן \ הֻכֵּיתֶן‎
third הוכה \ הֻכָּההוכתה \ הֻכְּתָה‎הוכו \ הֻכּוּ‎
present מוכה \ מֻכֶּה‎מוכית \ מֻכֵּית‎מוכים \ מֻכִּים‎מוכות \ מֻכּוֹת‎
future first אוכה \ אֻכֶּה‎נוכה \ נֻכֶּה‎
second תוכה \ תֻּכֶּה‎תוכי \ תֻּכִּי‎תוכו \ תֻּכּוּ‎תוכינה \ תֻּכֶּינָה‎1
third יוכה \ יֻכֶּה‎תוכה \ תֻּכֶּה‎יוכו \ יֻכּוּ‎תוכינה \ תֻּכֶּינָה‎1
imperative ————1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.