הוכר

Hebrew
Root
נ־כ־ר‎

Verb

הוכר \ הֻכַּר • (hukár) (huf'al construction, active counterpart הִכִּיר‎)

  1. to be recognized

Conjugation
Conjugation of הוכר \ הֻכַּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first הוכרתי \ הֻכַּרְתִּי‎הוכרנו \ הֻכַּרְנוּ‎
second הוכרת \ הֻכַּרְתָּ‎הוכרת \ הֻכַּרְתְּ‎הוכרתם \ הֻכַּרְתֶּם‎הוכרתן \ הֻכַּרְתֶּן‎
third הוכר \ הֻכַּרהוכרה \ הֻכְּרָה‎הוכרו \ הֻכְּרוּ‎
present מוכר \ מֻכָּר‎מוכרת \ מֻכֶּרֶת‎מוכרים \ מֻכָּרִים‎מוכרות \ מֻכָּרוֹת‎
future first אוכר \ אֻכַּר‎נוכר \ נֻכַּר‎
second תוכר \ תֻּכַּר‎תוכרי \ תֻּכְּרִי‎תוכרו \ תֻּכְּרוּ‎תוכרנה \ תֻּכַּרְנָה‎1
third יוכר \ יֻכַּר‎תוכר \ תֻּכַּר‎יוכרו \ יֻכְּרוּ‎תוכרנה \ תֻּכַּרְנָה‎1
imperative ————1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.