היכה

Hebrew

Etymology
Root
נ־כ־ה‎ (n-k-h)

From the root נ־כ־ה‎ (n-k-).

Verb

היכה /הִכָּה • (hiká) (hif'il construction)

  1. To hit, to strike.
    • Psalms 135:8:
      הִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה׃‎
      hiká b'khoréi mitsráyim me'adám ád-b'hemá:
      Who smote the firstborn of Egypt, both of man and beast.[1]
    • אפרת גוש, לראות את האור
      ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצו, היכו שורשים

References
  1. The Holy Bible, […] (King James Version), London: […] Robert Barker, […], 1611, →OCLC.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.