ניחם

Hebrew
Root
נ־ח־ם‎

Verb

ניחם \ נִחֵם • (nikhém) (pi'el construction)

  1. to comfort, console

Conjugation
Conjugation of ניחם \ נִחֵם (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְנַחֵם‎
  • action noun: ניחום \ נִחוּם‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first ניחמתי \ נִחַמְתִּי‎ניחמנו \ נִחַמְנוּ‎
second ניחמת \ נִחַמְתָּ‎ניחמת \ נִחַמְתְּ‎ניחמתם \ נִחַמְתֶּם‎ניחמתן \ נִחַמְתֶּן‎
third ניחם \ נִחֵםניחמה \ נִחֲמָה‎ניחמו \ נִחֲמוּ‎
present מְנַחֵם‎מְנַחֶמֶת‎מְנַחֲמִים‎מְנַחֲמוֹת‎
future first אֲנַחֵם‎נְנַחֵם‎
second תְּנַחֵם‎תְּנַחֲמִי‎תְּנַחֲמוּ‎תְּנַחֵמְנָה‎1
third יְנַחֵם‎תְּנַחֵם‎יְנַחֲמוּ‎תְּנַחֵמְנָה‎1
imperative נַחֵם‎נַחֲמִי‎נַחֲמוּ‎נַחֵמְנָה‎1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.

Verb

ניחם \ נִחַם • (nikhám) (nif'al construction)

  1. (biblical) to regret
  2. (biblical) to be comforted, consoled

Conjugation
Conjugation of ניחם \ נִחַם (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: להינחם \ לְהִנָּחֵם‎
  • action noun: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first ניחמתי \ נִחַמְתִּי‎ניחמנו \ נִחַמְנוּ‎
second ניחמת \ נִחַמְתָּ‎ניחמת \ נִחַמְתְּ‎ניחמתם \ נִחַמְתֶּם‎ניחמתן \ נִחַמְתֶּן‎
third ניחם \ נִחַםניחמה \ נִחֲמָה‎ניחמו \ נִחֲמוּ‎
present ניחם \ נִחָםניחמת \ נִחֶמֶת‎ניחמים \ נִחָמִים‎ניחמות \ נִחָמוֹת‎
future first אֶנָּחֵם‎נינחם \ נִנָּחֵם‎
second תינחם \ תִּנָּחֵם‎תינחמי \ תִּנָּחֲמִי‎תינחמו \ תִּנָּחֲמוּ‎תינחמנה \ תִּנָּחֵמְנָה‎1
third יינחם \ יִנָּחֵם‎תינחם \ תִּנָּחֵם‎יינחמו \ יִנָּחֲמוּ‎תינחמנה \ תִּנָּחֵמְנָה‎1
imperative הינחם \ הִנָּחֵם‎הינחמי \ הִנָּחֲמִי‎הינחמו \ הִנָּחֲמוּ‎הינחמנה \ הִנָּחֵמְנָה‎1
notes
  1. Uncommon in Modern Hebrew.
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.