רוקן

Hebrew
Root
ר־ק־ן‎ (r-q-n)

Verb

רוֹקֵן • (rokén) (pi'el construction, passive counterpart רוֹקַן)

  1. to empty (something)

Conjugation
Conjugation of רוֹקֵן (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְרוֹקֵן‎
  • action noun: רִיקוּן‎
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first רוֹקַנְתִּי‎רוֹקַנּוּ‎
second רוֹקַנְתָּ‎רוֹקַנְתְּ‎רוֹקַנְתֶּם‎רוֹקַנְתֶּן‎
third רוֹקֵןרוֹקְנָה‎רוֹקְנוּ‎
present מְרוֹקֵן‎מְרוֹקֶנֶת‎מְרוֹקְנִים‎מְרוֹקְנוֹת‎
future first אֲרוֹקֵן‎נְרוֹקֵן‎
second תְּרוֹקֵן‎תְּרוֹקְנִי‎תְּרוֹקְנוּ‎תְּרוֹקֵנָּה‎1
third יְרוֹקֵן‎תְּרוֹקֵן‎יְרוֹקְנוּ‎תְּרוֹקֵנָּה‎1
imperative רוֹקֵןרוֹקְנִי‎רוֹקְנוּ‎רוֹקֵנָּה‎1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

Verb

רוֹקַן • (rokán) (pu'al construction, active counterpart רוֹקֵן)

  1. to be emptied

Conjugation
Conjugation of רוֹקַן (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first רוֹקַנְתִּי‎רוֹקַנּוּ‎
second רוֹקַנְתָּ‎רוֹקַנְתְּ‎רוֹקַנְתֶּם‎רוֹקַנְתֶּן‎
third רוֹקַןרוֹקְנָה‎רוֹקְנוּ‎
present מְרוֹקָן‎מְרוֹקֶנֶת‎מְרוֹקָנִים‎מְרוֹקָנוֹת‎
future first אֲרוֹקַן‎נְרוֹקַן‎
second תְּרוֹקַן‎תְּרוֹקְנִי‎תְּרוֹקְנוּ‎תְּרוֹקַנָּה‎1
third יְרוֹקַן‎תְּרוֹקַן‎יְרוֹקְנוּ‎תְּרוֹקַנָּה‎1
imperative ————1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

Verb

רוקן / רֻקַּן • (rukán) (pu'al construction)

  1. Alternative form of רוֹקַן (rokán)

Conjugation
Conjugation of רוקן / רֻקַּן (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: —
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first רוקנתי / רֻקַּנְתִּי‎רוקנו / רֻקַּנּוּ‎
second רוקנת / רֻקַּנְתָּ‎רוקנת / רֻקַּנְתְּ‎רוקנתם / רֻקַּנְתֶּם‎רוקנתן / רֻקַּנְתֶּן‎
third רוקן / רֻקַּןרוקנה / רֻקְּנָה‎רוקנו / רֻקְּנוּ‎
present מרוקן / מְרֻקָּן‎מרוקנת / מְרֻקֶּנֶת‎מרוקנים / מְרֻקָּנִים‎מרוקנות / מְרֻקָּנוֹת‎
future first ארוקן / אֲרֻקַּן‎נרוקן / נְרֻקַּן‎
second תרוקן / תְּרֻקַּן‎תרוקני / תְּרֻקְּנִי‎תרוקנו / תְּרֻקְּנוּ‎תרוקנה / תְּרֻקַּנָּה‎1
third ירוקן / יְרֻקַּן‎תרוקן / תְּרֻקַּן‎ירוקנו / יְרֻקְּנוּ‎תרוקנה / תְּרֻקַּנָּה‎1
imperative ————1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

References
  • “רוקן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language

Yiddish

Etymology

From Middle High German rucke, variant of rücke, from Old High German rucki, from Proto-Germanic *hrugjaz. Lack of umlaut before a velar geminate is a southern, especially south-eastern German development (compare Bavarian Ruckn, Rucka). The dialectal basis of Yiddish is East Central German with a Bavarian influence.

Pronunciation
  • IPA(key): /ˈʁʊkn̩/

Noun

רוקן • (rukn) m, plural רוקנס‎ (rukns)

  1. back (the rear of body)

See also
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.